היום בו הגיעו השוטרים
היום בו הגיעו השוטרים היה יום שבת ככל ימי השבת אצלנו בבית. עמוס, רועש ומעייף. עם הרבה ריחות של בישולים, הרבה ניירות פזורים על הרצפה וויכוחים על מי צריך לאסוף אותם. נשארנו בבית. זה לא כל כך מאפיין את השבתות שלנו, שלרוב אנחנו מטיילים בהן. אבל היה קריר ולא מתאים לטיולים. החצי ואני היינו גמורים מעייפות- מזה כמעט שנתיים שאני עובדת ב2-3 עבודות לסירוגין, והוא עובד במשרה מלאה ומגבה אותי בלי סוף עם הילדים. זה תקופה שהחיים שלנו נראים ככה: החצי קם מוקדם בבוקר ויוצא לעבודה, אני קמה עם הילדים, מארגנת אותם למסגרות, ויוצאת לאמן. אימון פילאטיס אחד, שניים, לפעמים שלושה- וחזרה הביתה, לקבל את הילדים שחוזרים מהמסגרות. ארוחת צהרים, שיעורי בית, מריבות על שיעורי בית, מריבות על סידור תיק, מריבות על השלט. ארגון לקראת אחר הצהרים- את מי מסיעים לחוג, מי מזמין חבר ומתי. ואז סביב השעה חמש מגיע החצי. הוא גמור מיום עבודה ארוך, אבל אין זמן לדבר על זה. נותנים 'כיף', נותנים נשיקה, החלפת משמרות-מוסרת מידע במהירות שיא- מי הספיק להכין שיעורים, מי לא סידר את התיק, מי מוזמן לאיזה חבר (כולל שליחת מספר טלפ...