רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוקטובר, 2018

דברים שלמדתי מבתי

תמונה
יום באמצע השבוע, בגן השעשועים הקבוע שלנו. אולי בגלל הבחירות המתקרבות, אולי בגלל חודש החגים המתיש- המועצה החליטה לצ׳פר את זאטוטי המושבה (והוריהם) בהפנינג ילדים חגיגי, עם איפור, בועות סבון ומתנפחים. אני יוצאת עם הקטנטנים. פורשת שמיכה על הדשא , ומניחה את הגור על הבטן- קצת התעמלות לרצועת הכתפיים. הגוזלית והאפרוח שועטים לעבר המתנפחים. קצת מעבר לשמיכה שלי, על פוף גדול וורוד, יושבות שתי ילדות, בערך בגילה של הגוזלית. הן פותחות שקית של חטיף שהגוזלית מאוד אוהבת. ועל המתנפחים, מרחק 5 מטרים משם, כמו אוזניה של הגוזלית מזדקפות למשמע קול פתיחת השקית, ותוך 3 דקות היא נעמדת לצידי. "אמא" היא אומרת "אני רוצה לבקש מהילדות האלו קצת מהחטיף" אני מודה שזה די שימח אותי. שימח אותי שהיא לא ביישנית, שיש לה די בטחון עצמי כדי לגשת לילדות זרות. אני לא הייתי כזאת בגילה, ורציתי לעודד את זה. "אז לכי, אהובתי. רק דברי בנימוס, תגידי בבקשה ותודה". כשהיא חוזרת כעבור דקה, על פניה הבעה מאוכזבת. "הן לא רוצות לתת לי" היא אומרת, ולנוכח אכזבתה כל גופי מתנפח בזעם. לא כי אני רוצה שתאכל